מתי חל יום הכיפורים הראשון? אתם יודעים?
בחג מתן תורה עלה משה להר סיני ל- 40 יום. כשירד ראה את חטא העגל ושבר את הלוחות. למחרת הוא העניש את החוטאים ושרף את העגל. למחרת עלה שוב ל- 40 יום להתחנן לאלהים שלא ישמיד את עם ישראל. בתום 40 יום משה יורד בהוראת אלהים להכין לוחות חדשים. הוא מכין אותם ולמחרת (ראש חודש אלול), בהוראת אלהים הוא עולה על ההר לעוד 40 יום, שם הוא מתחנן בפני אלהים לסליחה לעם ישראל ובסופם כתוב שנאמר למשה "סלחתי כדבריך" – י' בתשרי, יום הכיפורים, יום סליחה וכפרה.
עבורי תקופת החגים, משתלבת עם יום ההולדת שלי, עם אויר נעים של סתיו בערבים, והאוירה כולה מרגישה לי שונה משאר ימות השונה. מקובל להאמין שאור גדול של סליחה שורה כאן ביום הכיפורים. לכן ביום הכיפורים יש לנו הכוח לסלוח ואת ההזדמנות לבקש סליחה ולהיסלח.
אנחנו אוהבים לכתוב פוסט יפה "סליחה אם פגעתי", ולשלוח סמס מנוסח היטב בתפוצה רחבה. מצד אחד, אולי לעיתים, יש כאן הרכנת ראש ובקשת סליחה אמיתית, הצהרת כוונה שמעולם לא היתה לי כוונה לפגוע ואם עשיתי משהו אני מתנצלת. מצד שני, איזו למידה יש כאן? האם אני יודעת מתי פגעתי ואיך? איך אדע שלא לעשות את זה שוב? לכן חשוב להכיר מה הגמרא וחז"ל מביאים לנו.
הגמרא מלמדת שיום הכיפורים עוסק בחטאים שבין אדם למקום, כלומר בין אדם ולאלהיו, כלומר בין אדם לעצמו, ככתוב בספר התניא, (שהתמזל מזלי ללמוד ממנו דוקא בבית חב"ד בבאגסו, שבצפון הודו, ממורה נדיר, הרב אורי ציפורי), שאנחנו "חלק אלוקה ממעל ממש".
לכן הסליחה הגדולה והחשובה ביותר היא שלנו לעצמנו.
הניקוי הגדול והעיקרי הוא הנפש שלנו, ניקוי אשמה, חרטה, כעס, קנאה, עלבון וצער השוכנים בתוכנו. כל אלה שוכנים בתוכנו בתואנה שיש אדם כלשהוא חיצוני לנו שאחראי על כל רגש כזה. זו לא אמת. כאשר אנחנו מרגישים כעס, למשל, כלפי האחר, זהו כעס שלנו על עצמנו. לדוגמא: אם אני כועסת על אדם אחר, שחצה את הגבול שלי, הרי שאני כועסת עליי שלא שמרתי או לא הבהרתי את הגבול שלי. לכן אנחנו עצמנו מקור הרגשות הללו שאנחנו רוצים לנקות. אנחנו מען הסליחה. הסליחה היא מולנו. הלמידה היא מולנו. התיקון הוא מולנו.
וכלל לא מספיק לסלוח לעצמנו. חז"ל הוסיפו כאן את החשיבות של הלימוד מכל מקרה וקבלה על עצמנו התחייבות שזה לא יקרה שוב, זוהי התחייבות לשינוי, להתפתחות אישית. כלומר, עלינו להבין כל פרט שנרצה לנקות מתוכנו – איך הוא נגרם? מה עשיתי לא נכון כלפי עצמי? איך פעלתי באופן שלא שירת אותי? אילו דפוסים, הרגלים, אמונות ופחדים הביאו למצב הזה ואותם אני רוצה לנקות? וכך גם ניקינו וסלחנו לעצמנו וגם למדנו והתפתחנו למקום בו הדברים לא יחזרו על עצמם.
מהטמה גנדי אמר שהחלש לא מסוגל לסלוח, הסליחה היא תכונה של חזקים. כשאנו מונעים מתוך עוצמה, תחושת מסוגלות, בטחון ואיזון – אנחנו יכולים לסלוח בקלות, סומכים על עצמנו שנדע להתנהל, שאנחנו מוגנים וחזקים והסליחה מעידה על אומץ, שהוא בעצם היכולת להתגבר על פחד. לעומת זאת, כשאנחנו מונעים מתוך פחד, בתחושה שעלינו להגן על עצמנו, אין לנו היכולת לסלוח. זה נכון לגבי סליחה לעצמנו ולאחרים.
במישנה נאמר שיום הכיפורים לא מכפר על חטאים שבין אדם לחברו, ידעתם את זה? החבר הוא שיחליט מתי הוא סולח לנו. ביום הכיפורים יש לנו ההזדמנות והכוח לבקש סליחה מחבר. לו יש דרך משלו לעבור כדי שיוכל לסלוח לנו, בקצב ובזמן שלו.
התורה מצווה עלינו לסלוח למי שמבקש סליחה. לא תמיד זה קל לסלוח, כאב הפגיעה מעלה את אמת הקושי לסלוח, וגם האגו, לפעמים בעיקר האגו. לכן לא תמיד הסליחה מתאפשרת מיד. אם מישהו מבקש מאיתנו סליחה וקשה לנו לסלוח, כמו שכתבתי קודם – כנראה שיש לנו טענה מול עצמנו ולמידה והתפתחות לעשות כאן וזה לגמרי בסדר לקחת את הזמן לעשות תהליך בתוכנו כדי לסלוח לעצמנו ולאחר.
הבודהה אמר שהסליחה היא עבורנו, שלא נצטרך להמשיך לסחוב את העול של הטינה הזו שנשארת בנו.
ווסלי מהסרט "הנסיכה הקסומה" אמר: "החיים הם כאב, הוד מעלתך, וכל מי שאומר לך אחרת מנסה למכור לך משהו". וזה נכון אנחנו פוגשים הרבה כאב, חוויות לא נעימות וברובן אנחנו אח"כ נשארים עם משהו לסלוח עליו לעצמנו ולאחרים.
היכולת שלנו לסלוח מאפשרת לנו ללמוד ולהתפתח. לזה באנו לכאן. אם לדייק – באנו לכאן להנות. אנחנו פוגשים כל חיינו מכשולים בינינו לבין האושר, חוויות ורגשות פחות נעימים וגם קשים. ללמוד, לפרק ולעבור, את המכשולים, יאפשרו התפתחות גדולה וככל שנתפתח יותר יהיו לנו פחות מכשולים ונהיה יותר מאושרים. לכן, משהו שלא תמיד קל לעכל, זה שכל אותן חוויות פחות נעימות, כל אותם רגשות, פגיעות, טעויות וחרטות שאנחנו חווים – הם הגיעו לחיינו במיוחד עבורנו, שנוכל לעבור את השיעורים. יש שיאמרו השגחה פרטית.
אופרה ווינפרי צוטטה שהסליחה היא אמיתית כשאנחנו מסוגלים לומר תודה על החויה הזו. זה השלב הבא. לראות את הלימוד שהרווחתי מתוך אותה פגיעה, סיטואציה, מערכת יחסים ולהודות על כל מה שהיה.
כשאנחנו יוצאים לטיול, אנחנו מוציאים את תיק הטיולים שלנו מהמקום בו אוחסן, מרוקנים אותו מכל מה שנשאר בו בטיול הקודם, ובוחרים מה לשים בתיק לטיול החדש. זו בדיוק הפעולה המתבקשת בהתחלפות שנה. נרצה לפנות מקום, להפטר מכל המיותר, שאנחנו סוחבים מהשנה הנגמרת, לא לסחוב דברים ישנים שהם מכבידים, מעכבים ומקשים עלינו. ונרצה לבחור במדויק מה לקחת איתנו לשנה החדשה – שיקדם, יעצים, יהיה חיוני, יתרום, יאזן, יאפשר לנו וישמח אותנו.
צום יום הכיפורים קיים מכמה סיבות ובא לסייע לנו. זהו גם צום המתקיים לזכר הצום של משה ביום הכיפורים הראשון (שהרי לא הוגש לו אוכל על הר סיני), וגם, הצום מאפשר לנו להפחית את העיסוק בגשמי והחומרי, בגוף, בתשוקות ובחשקים, ולעסוק ברוח, בנפש, או כמו שכינה זאת הרמב"ם, לעסוק ב"דעת התשובה". ה"ועיניתם לנפשותיכם" הידוע מן התורה, אין כאן כוונה לעינוי לשם עינוי אלא לשם הניקוי. בדרך הניקוי, מוכרחים לפתוח את מגירות הלב, לגלות את כל הרגשות, החטאים והטעויות שלנו, את הכאבים והפגיעות. להכיר הנפש שלנו, בהרגלים, הדפוסים, הרצונות, הפחדים, המישקעים הרגשיים, ולנקות.
נכתב עם השראה מד"ר גיל יוסף שחר :)