ערך עצמי, מחקרים ותובנות

התבקשתי להעביר הרצאה בנושא של ערך עצמי. לכולנו יש עניין כלשהוא עם הנושא הזה. גם לאנשים עם ערך עצמי גבוה יחסית, לרוב יש שדה מסוים (זוגיות, קריירה, מראה, כסף, הורות...), אדם או סביבה, ששם הם פחות בטוחים בעצמם, מרגישים ילדים או קטנים או פחות מאחרים.

מאחר וזה נושא שנוגע לכל אדם (כולל אותי), כבר חרשתי עליו רבות ויש לי כבר מלא מה לומר בנושא (לא מפתיע:) ), ובכל זאת לכבוד ההרצאה צללתי לתוך חקירה ואיסוף חומרים חדשים והם רבים, מחקרים, חוקרים, תפיסות ושיטות. רציתי להביא לא רק ידע אלא, כמו תמיד, גם משהו לקחת לחיים, לאבחן את עצמנו, את הילדים, ולעבוד עם זה.

ההרצאה מאחוריי ונשארתי עם המון חומר, קצת ממנו מביאה כאן, במטרה לספק שני דברים:

1-     היכולת לזהות בפנים שזה המצב ולהבין מה עושים עם זה ואולי לבחור אחרת

2-     היכולת לזהות אצל האחר ואולי לבחור תגובה בהתאם

אז בואו נתחיל...

חוסר ערך עצמי מתקיים כשאין קבלה עצמית. אהרון בק הגדיר חוסר ערך עצמי כתוצר של סכמות ליבה שליליות – אותן אמונות מגבילות (פרדיגמות) ודפוסי חשיבה המספרים לאדם שהוא לא מספק, מביש, פגום. לרוב זה מתחיל בגיל צעיר, מהמון סיבות. השוואה לאח מוצלח או לחברים, חוסר ביטויי הערכה וחיזוקים מן המבוגרים המשמעותיים, אתגרים חברתיים או לימודיים, סביבה ביקורתית ודורשנית וכו' – יביאו את הילד להבין שכפי שהוא – זה לא מספיק טוב. הוא ייצור דמות אחרת, אידיאלית, אליה ישאף: אני =לא מספיק טוב, הדמות הזו = זה טוב. לעתים, בהמשך חייו, גם ישתדל להציג את הדמות הזו בחברה – דוגמת הילד השמן והמצחיק, שהופך להיות גבר שצריך להמשיך ולהצחיק גם כשהוא עצוב. זוהי טענתו העיקרית של החוקר קרל רוג'רס: חוסר קבלה עצמית נוצר מפער בין העצמי האמיתי הקיים ולבין העצמי האידיאלי. אותו אדם שאינו מקבל את עצמו כפי שהוא, מאמין שלדמות הזו אין ערך מוצלח במיוחד, לעומת עצמי אידיאלי שיצר בראשו.

ערך עצמי נמוך לא חייב להיות מאפיין מרכזי. יש אנשים שחשים ערך עצמי נמוך גלובלית ויש כאלו אצלם  הוא מופיע בתחומים או סביבה ספציפיים, או מול אנשים מסוימים, שם האדם מרגיש פחות בנוח, חסר בטחון וושאינו מספיק. סוזאן הארטר השקיעה מחקר שלם בשנות ה-90 סביב אבחנה זו, מאחר והדבר מטעה ומבלבל. אנשים רבים שחשים הצלחה ובטחון בחייהם מתקשים להבין למה בנקודות מסוימות בחייהם או מול אנשים ספציפיים הם לגמרי "מאבדים את זה".

לכן חשוב להבחין בין ערך עצמי והערכה עצמית. הערכה עצמית היא תלויית הישגים, וככל שנחוה הצלחות ההערכה העצמית שלנו תגדל – וואו אני טוב ב.... אני מסוגל ל... לעומת ערך עצמי המוגדר על פי מי שאנחנו, כל המאפיינים שלנו.

ערך עצמי יכול להיות מבוסס באדם תפיסתית כגורם שאינו תלוי במשתנים שונים. זהו אדם שמקבל את עצמו כפי שהוא, בתפקודים השונים (הצלחות וכשלונות) ובסביבות שונות. זהו מצב אידיאלי ומקסים, לרוב תקף לשדה חיים ספציפי ולא לערך עצמי גלובלי של האדם לגבי עצמו.

למה זה קורה? למה זה נדיר? גם מסיבות המתחילות בילדות (כפי שציינתי קודם), וגם כי אנחנו חיים בחברה שמציבה מודלים בלתי אפשריים (כמו ניראות חיצונית מוזרקת ומוברשת), בחברה ביקורתית ושופטת, ואנחנו מתרגלים לשפוט ולבקר את עצמנו (ואחרים) בהתאמה. כל אלו מעמיקים את תחושת הבושה ואת ירידת הערך העצמי. בחברה כזו חוסר הקבלה העצמית הולך ומחריף.

בנוסף, אנחנו נוטים לתת לכל דבר ציונים והגדרות. זה טוב וזה לא. מתן הגדרה וציון לדברים כמו נותן לנו בהירות לגבי הדבר, עכשיו אנחנו יודעים מה אנחנו חושבים עליו, מרגישים לגביו, ומה נרצה לעשות איתו. בפועל הדברים אינם כפי שהגדרנו אותם כלל, אנחנו משנים את דעתנו לפעמים כשהדבר עצמו לא השתנה. על הרעיון שאפשר גם בלי ציונים והגדרות - מאמר אחר ביום אחר.

מה עושים? עוד מעט :)

לפני כן, ישנן כמה התנהלויות מאפיינות עיקריות ושכיחות, לאנשים החשים ערך עצמי נמוך. זה לפעמים כ"כ מטעה שאנחנו מתקשים לחוש חמלה כלפיהם ולהבין שזה בעצם מה שמתרחש מולנו ברגע זה. הם, סביר להניח, לא מבינים זאת בעצמם:

התנהלות אחת - אנשים בעלי ערך עצמי נמוך חשים צורך קבוע להוכיח את עצמם. יש להם צורך להרגיש שאני מספיק, להוכיח כל הזמן שאני טוב, מוצלח, ראוי. אנשים אלו עושים המון עבור אחרים, בעבודה, עבור חברים, בקהילה. באופן ברור לעתים רבות זו עשיה שאיננה מתקיימת בביתם והיא אפילו באה על חשבון בני ביתם, הזוגיות, המשפחה. הסיבה היא שבבית יכילו ויקבלו אותם כפי שהם, על כן הם משתדלים היכן שעדיין חלה עליהם חובת הוכחה. הם צריכים לחוש שיש להם ערך עבור אנשים אחרים, מחפשים הערכה ושבחים בצורה גלויה וברורה, ולעיתים רבות הם יעשו הרבה יותר מכפי שנכון להם. במקרים אלה, אם לא תגיע הערכה ותודה גדולה מהסביבה – הם יתלוננו על כך וייפגעו.

התנהלות שניה – חוסר מימוש עצמי. בין אם זו הצלחה גדולה, זוגיות שחולמים עליה, חשיפה, חויה משמעותית... יש פחד גדול מלממש ולהצליח בזה, משתי סיבות: האחת היא פחד מכשלון, שהרי אני לא באמת מוצלח ולכן הסיכוי להכשל גבוה. השניה היא, מתוך תחושת הלא מוצלח – אני לא ראוי לזה ולכן לא מגיע לי, אין סיכוי שזה יקרה לי באמת. לפעמים הם כן "יילכו על זה" אך יחבלו בכל דרך אפשרית. בזוגיות למשל, אלה אנשים שמאוד רוצים זוגיות, אך בתוכה, במצבי לחץ ופחד הם יביאו התנהגויות פוגעניות, שגם בסטנדרטים שלהם, ברגע אחר רגוע יותר, הם יידעו לומר זאת. המנגנון המחרב הזה, יאפשר להם גם לראות אם באמת בני הזוג יישארו – שהרי הם אינם ראויים באמת לאהבה הזו ובוחנים שוב ושוב את האחר. והמנגנון הזה יאפשר לומר כשהזוגיות תסתיים "ידעתי".

התנהלות שלישית – היא חבויה יותר ואישית, זוהי השמחה לאיד. פשוט ככה. אנשים אלו, כשיבחינו בכשלון של אחר, תהיה בהם, ולו לרגע, תחושת הקלה אמיתית, תחושה טובה לגבי עצמם. לא תמיד הם ירגישו בנוח להביע את התחושה הזו. למי שקורא עכשיו ויודע שזה מתרחש בתוכו לפעמים, סמנו לכם באיזה שדה מדובר (קריירה, זוגיות, כסף...) והתבוננו על הערך העצמי שלכם בשדה הספציפי הזה.

התנהלות רביעית – אולי אחד השכיחים והמבלבלים – הקטנה. מדובר באדם שנראה בעל בטחון עצמי רב, אולי אפילו יהיה גם בעל קול ברור וחזק, כריזמה ועוצמתיות, אשר נוטה להקטין אחרים. לעתים נעשה שימוש בהומור מהסוג שיורד על אחרים, עקיצות קטנות וגדולות, זהו אדם שנוהג להביך אחרים מבלי להסתיר, להעביר ביקורת קולנית, בגדול – להקטין. בקצרה: אדם בעל בטחון עצמי וערך עצמי גבוה אמיתיים, הוא אדם שמרים אחרים. נקודה. כל התנהלות מורידה מסמנת לכם את אותו הטיפוס עליו כתבתי בהתחלה: הוא אינו מקבל את העצמי האמיתי ומציג עצמי אידיאלי עוצמתי. בפועל בתוכו הערך העצמי הוא נמוך.

וישנן עוד התנהלויות מעניינות ואפייניות כמובן.

מאתגר מאוד לחוש חמלה מול אדם שמתנהל כך כלפינו וכלפי אחרים. ההבנה שמדובר באדם שמתמודד עם ערך עצמי נמוך (בשדה והסביבה הרלונטים או בכללי), יכולה לסייע לקורבן של הסיטואציה, גם בהתמודדות בתוכו וגם בתגובה החיצונית. מצד אחד יש צורך לשים גבול להתנהלויות פוגעות, מצד שני הן יכולות להיות מתובלות בניסוח שאומר "אני רואה אותך", "אני רואה שקשה לך עכשיו", יחד עם גבול.

חוסר ערך עצמי קיים כנראה בכולנו או ברובנו המוחלט, בין אם גלובלי ובין אם בשדה, סביבה או מול אדם בספיציפיים. זה רווח כל כך, בעיקר בגלל החברה שנהיינו, חברה שאינה מכילה, שדורשת ומבקרת גם מול ילדים, שמציבה מודלים בלתי אפשריים, שהנורמה בה היא ביקורת ושיפוט.

מה חסר כדי לנצח את זה? חשיבה עצמאית וחמלה.

חשיבה עצמאית תביא אותנו לבחון את האמונות שלנו, גם אלו מהילדות, ולברר האם הן נכונות בעינינו באמת. חשיבה עצמאית תביא אותנו לבחור האם נכון לנו לשפוט על פי הנורמות המקובלות, האם נכון שלא לקבל באהבה את הקמטים בפנינו, את הכשלונות והטעויות בדרך, האם נכון לנו לבקר את עצמנו באופן שאחרים עושים זאת כלפינו או כלפי עצמם. שינוי אמונות הליבה שלנו יכול להביא לשינוי משמעותי בתחושת הערך העצמי.

חמלה תביא אותנו לקבל את  עצמנו כפי שאנחנו, אולי אפילו פשוט מתוך העובדה שאנחנו אנושיים. אנחנו נטעה ונפשל, אנחנו נתבלבל, אנחנו לומדים מכל אלה, וכל מצליחן יספר על כשלונות רבים שספג בדרך וכיצד תרמו להצלחתו. החוקרת קריסטין נף הראתה קשר חזק בין חמלה עצמית, להפחתת הבושה, הביקורת עצמית ואף דיכאון. חיזוק החמלה, יחד עם ויסות הבושה, הם שיביאו את האדם גם לערך עצמי גבוה יותר וגם לחויית חיים נעימה יותר עבורו ועבור הסובבים אותו. זה חשוב במיוחד כשמדובר באנשים הנוטים לביקורתיות מחמירה.

ודבר אחרון -

אנחנו מוכשרים מאוד בלמצוא הוכחות. אם נרצה למצוא הוכחות שאנחנו לא מוצלחים – נמצא, כי בכל אחד קיימות התמודדויות ובעברו של כל אדם יש טעויות ופספוסים. באותה המידה בדיוק נוכל למצוא אינספור הוכחות לכמה אנחנו מופלאים, כמה יכולות וכוחות יש בנו, כמה טוב יש בנו וכמה מתנות הבאנו איתנו לעולם הזה.