האמירה שמחשבה יוצרת מציאות, היא בעיניי לא מדויקת.
זה נכון שבתוך התרשים איפשהוא בהתחלה יש מחשבה ובסוף יש מציאות חדשה.
אני חושבת שכדי ליצור מציאות חשוב להכיר את כל השלבים שבדרך.
בספר התניא מבחינים בין הרהור למחשבה:
הרהור זהו רעיון , תוכן תודעתי, שהוא תוצר של מידע שנקלט בחושים או מן הזיכרון.
מחשבה, היא הרהור שמועבר תהליך חשיבה, תהליך עיבוד וארגון מחדש במוח.
במילים אחרות, הרהור, הוא מה שאנחנו מכירים כמחשבה הזו שעולה ומיד חולפת. המחשבה שלא חולפת אלא נשארת בראש ומעסיקה אותנו - זו מחשבה. השיעור הזה, של תניא, התרחש בבית חב"ד בדראמסלה בצפון הודו, באוקטובר 2009, והוא עשה לי סדר ראשוני בראש. הרהור הוא לא רצוני, הרי המחשבות עולות לנו בראש כל הזמן. הבחירה איזו מחשבה לארח בסלון מוחנו, לדסקס ולעבד, היא בחירה קיימת שאנחנו לא תמיד מבינים שיש לנו אותה. הידיעה הזו, שאני יכולה לקלוט מחשבה שעולה, הרהור, ולא לפתוח לה את הדלת, מאפשרת לנו לברור במה נרצה להתעסק.
מחשבה יוצרת רגש, הרגשה, אנרגיה בגוף שלנו e-motion. התחושות איתן אנחנו מסתובבים, ומה שאנחנו משדרים החוצה, ההתנהלות שלנו, הבחירות, התגובות, רמת הסבלנות, הפניות, המיקוד שלנו, מושפעים מהמחשבות. באופן הזה, אכן מחשבה יוצרת מציאות. כי אם אני חושבת על משהו מדאיג ומלחיץ, ואני קצרה עם כולם, יש מצב שחוסר הנעימות באיזו מערכת יחסים יהיה מציאות שהמחשבה שלי יצרה. ובגדול יותר, אם המחשבה שלי עסוקה בהצלחה של אדם אחר, שמביאה לערך עצמי נמוך, כל אלו ישפיעו על התעוזה, על הבחירות ועל הציאות שתתקבל.
לכן כן, בתרשים יש מחשבה, לא הרהור, אלא דיסקוס של עניין בראש, שמביא לרגש, הרגשה, אנרגיה, מסוימים בגוף שלנו, שמביאים להתנהלות ובחירות ויצירת מציאות.
מהבחינה הזו, אני מלמדת סדנה שנקראת "הספאם של המיינד", שמלמדת על העובדה שמחשבה, כבר כשהיא עולה, כשהיא הרהור, אנחנו יכולים להבחין מה הכותרת שלה, כמו במייל, ולבחור האם לפתוח לה את הדלת ולארח אותה, או לתת לה לחלוף, כמו האבחנה במייל ספאם שאנחנו באדישות רבה לא פותחים בכלל ומעבירים לתיבת הספאם או לאשפה. אני מלמדת מהם 3 הספאמים הנפוצים ביותר ואיך לתת להם לחלוף ולהשאר הרהור שהיה ואיננו.
הסינון של המחשבות, מביא איתו תוצאות חדשות. פחות רעש, פחות עומס, פחות תחושות ורגשות ואנרגיות שלא תורמים לנו, יותר מיקוד, יותר בהירות, יותר רוגע, יותר פניות, יותר שיקול דעת, יותר דיוק.. יותר יותר יותר מכל הטוב, שמאפשר ליצור מציאות מיטיבה, זו שאנחנו רוצים באמת ומכוונים אליה.
אה, אמרתי בהתחלה שיש עוד משהו גדול נוסף. הבחירה. הבחירה להיות מודעים ולקחת אחריות על המיינד שלנו. המיינד שלנו הוא עוד איבר בגוף וכך יש להתייחס אליו. את המיינד אפשר לאמן, שיתרגל לברור הרהורים, שיתרגל גם לשקט, שיישן קצת לפעמים... מודעות, בעיניי היא אולי הדבר החשוב ביותר בחיים האלו. אז גם המודעות לנושא המחשבות, שהן דבר כל כך יומיומי ובסיסי, וכל כך משמעותי לחווית החיים שלנו.
נקודה קטנה גדולה לפני סיום - יש לנו שותף. אני לא יודעת איך אתם קוראים לזה: היקום, אלוהים, אלוהימה, כוח עליון, אני עליון... אין לי מושג. אני גם לא מתווכחת אם לדעתכם אין דבר כזה, לגמרי יש מצב שאתם צודקים. אבל לאלו שאומרים שיש: אז תזכרו שיש לשותף הזה חלק גדול ביצירת המציאות שלנו. זה אומר לשתף אותו ברצון שלכם במציאות הרצויה, לדבר אותה בראש, לכתוב אותה, באופן בו לשניכם ברור לאן אתם מכוונים. השיתוף הזה - תהליך עיבוד ודיסקוס של עניין מיטיב, מחשבות נעימות וחשובות. תעשו לבד את התרשים של ההרגשה שתסתבבו איתה וההשפעה שתהיה לזה על חייכם :)
שנהיה בריאים ומאושרים
שנרבה טוב בעולם
