"What we see in the world around us is just the reflection of what is inside of us." / Sharon Gannon
הבוקר אמרה לי אישה אהובה מאוד:
אם אתה אוהב מישהו – זה מסמן שאתה אוהב את עצמך.
שנאה לאחר, פגיעה באחר – זה מה שאתה מפנה אל עצמך.
אתה לא יכול לאהוב מישהו בלי שאתה אוהב את עצמך. אתה לא יכול לשנוא מישהו בלי שאתה שונא את עצמך. ומן הסתם, כשאתה פוגע במישהו - אתה פוגע בעצמך.
ובעידן הזה שאנחנו מתקשרים מאחורי מסכים, נהיה כ"כ קל לעשות פעולות של פגיעה, שלעולם לא היינו אומרים ועושים פנים אל פנים, בתפוצות רחבות בלחיצת כפתור. נהיינו מסוכנים, לאחרים וכך לעצמנו.
אי אפשר שלא להזדעזע מן המציאות סביב, החדשות הסוערות והכואבות בארץ ובעולם וגם אצלנו כאן בעולם היוגה. בראשי שמעתי את בודהה אומר "אמרתי לכם שזה מעגל של סבל???". אבל המעגל עצמו הוא לא סבל, הסבל הוא מאתנו, בני האדם.
מה זאת אהבה?
מן היוגה - בהקטי (Bhakti) בסנסקריט "לדבוק", "לסגוד" וגם "להשתתף".
אנו יודעים מן האופנישדות שתכלית היוגה היא להגיע לידיעת העצמי הטהור, החיבור, האיחוד עם האטמה, שהוא חלק מן הבריאה כולה. ישנה כמיהה שלנו אל השלם והנצחי והדרך לשם היא דרך אהבה. כלומר, כפי שמסבירה פנינה בר (בספרה הנפלא "יוגה חיים אושר", הוצאת אסטרולוג) דרך הבהקטי "שואפת להשתתפות במהות האלוהית. ככל שאתה אוהב יותר, כך אתה, כביכול, משתתף יותר במהותו."
כדי להסביר זאת פנינה בר מביאה מטפורה של חכמי הרוחניות ההינדית, האומרת כי "היקום הוא אוקיינוס. גל שואף תמיד להתאחד עם האוקיינוס כולו. איחוד עם גל אחר לא יספק אותו. האהבה הארצית שלנו היא אהבת גל אל גל. בהקטי היא אהבת הגל לאוקיינוס."
מה מפריע לנו לאהוב בלב פתוח כגל לאוקיינוס וכגל לגל? העצמי, האגו, ה"אני" שרואה עצמו נפרד מהאחר, שיש לו אינטרסים, צפיות, דרישות וחומות להגנה. אותו "אני" שבנוי מפחד, פחד לאבד, להפסיד, להפגע, להכשל, להתקע, להדחות, להתאכזב, לאכזב... האגו הוא פחד אשר בא לידי ביטוי באופנים שונים.
אתמול שמעתי את הרב יובל הכהן אשרוב מסביר על מהות הקונפליקט הפנימי. אשרוב מונה 4 מישורים: מחשבה, דמיון, רגש ופעולה. כאשר אדם רוצה לצאת לרוץ – המחשב יאמר שזה חשוב ובריא, הדמיון (העוסק בתוצאה) יראה את הגוף בריא והחיוני שיהיה לו, הרגש יביע התלהבות מן הריצה וכך הפעולה תהיה מלווה באנרגטיות ושמחה. אותה הריצה, עבור חייל בצבא שקיבל פקודה לרוץ תהיה אחרת לגמרי. המחשב יעסוק במציאות הקשה שהוא נמצא בה, הדמיון יראה את התשישות שתבוא אחרי הריצה והרגש יהיה שלילי, מן הסתם. כך הריצה תתבצע בקושי ובאווירת נכאים כללית.
בכל פעולה אנחנו יכולים לבחור כיצד לראות אותה במחשבתנו ומה אנו מצפים שיקרה בדמיוננו ומכאן איזה רגש יעלה בנו והפעולה תתבצע באופן התואם למה שהזנו בעצמנו.
אדם ששונא לרוץ ויודע שצריך, יכול להזין הבנה של בריאות הגוף, לדמיין תוצאה חיובית שרוצה בה, הרגש יירתם והריצה שלו תתבצע בחיוביות ובחיוניות הרבה יותר מאשר אם לא יעשה את כל אלה.
אם אחזור לאגו – האגו לעתים יודע "להצדיק" את הפעולות, תופס את מקום המחשבה ואומר שהפעולה מוצדקת בשם הצדקנות, בשם ה"מגיע לי" בשם ה"אני", כשכל אלה מכסים על פחד כלשהוא. הדמיון יוזן בהתאם והרגש ישלים את המעגל לכדי פעולה שהיא כביכול תרגיש נכונה, אך יכולה להיות מוטעית (עבורנו או עבור אחרים – היינו הך).
אז איך נדע מי ניהל את התהליך – אני או האגו/הפחד שלי? אז איך נדע האם הפעולה נכונה?
LOVE IS THE ANSWER. השאלה שצריכה להישאל - האם יש כאן אהבה?
על קרסולי השמאלי מקועקוע אחד מ-9 סמלי הבודהיזם הטיבטי, משמעותו:
"The blessing of turning to the right". המעשה הנכון מונע כמה שיותר מאהבה.
מה מניע אותנו בכל רגע – הפחד או האהבה?
אביא את דבריו של מלך בדולינה מתוך "שובה של המלכה" (גבי ניצן, הוצאת ידיעות ספרים): " "פחד ואהבה", אמר שוב המלך. "אלה שני קצוות של אותו ציר. כולנו חיים על הציר הזה. קח כל החלטה שעשית בחיים שלך, או כל צעד שעשינו כחברה, ותוכל לסמן את הנקודה המדויקת שלהם על הציר: כמה פחד ניווט אותם, כמה אהבה.
.... אבל אני לא מדבר כאן על אהבה כעל משהו טוב ועל פחד כעל משהו רע. אני מדבר על ציר כזה, שפשוט קיים, ובכל רגע נתון אנחנו בוחרים איפה למקם את עצמנו על הסקאלה."
אז לפעמים יהיה נכון להקשיב לפחד ולהסתלק כשיש סכנה ממשית ולפעמים יהיה נכון להניח לפחד ולבחור באהבה.
כל התורה על רגל אחת כבר סוכמה לפסוק אחד "ואהבת לרעך כמוך". כל היוגה כולה מתורגמת למילה אחת "חיבור". אנחנו אנשי היוגה, אשר מעבר ליכולות הפיזיות לעמוד על הראש ולנשום מלוא הריאות, שואפים למודעות מלאה ולחיבור פנימי וחיצוני, אם אנו מגדירים עצמנו יוגים עלינו להיות דוגמא לאהבה. זו היוגה וזו בחירה.
נכתב לניוזלטר של ארגון מורי היוגה לפני מספר שנים.