היום הכי קצרבשנה. הרבה פעמים ביום הזה מתמקדים בעובדה שביממה הזאת מתקיימים היום הכי קצר והלילה הכי ארוך, משמע שמעכשיו היום יילך ויתארך והלילה יילך ויתקצר, האור יגדל והחושך יקטן. ואנחנו צריכים את זה בתקופה הזו. לדעת שהאור יגדל. איך נמנף את הרעיון הזה? מה נעשה איתו? אז יש כאן עוד משהו והוא בעיניי החשוב ביותר ודוקא עכשיו.
כבר כמעט חודשיים וחצי הלב שלנו עם חטופים ושבויים בעזה ועם משפחותיהם, עם השורדים, הניצולים, הגיבורים מהעוטף ומהנובה.
כבר כמעט חודשיים וחצי מאז שפגשנו בישראל את הצד החשוך ביותר של המין האנושי ומאז אנחנו מגלים שהעולם לא לגמרי, לא באופן מוחלט, לא מספיק ולא בעוצמה – מזועזע, מגנה, מוקיע.
לכן, בעיניי, אולי היום הזה, הכי קצר בשנה, מזמין אותנו להתעורר. שהבחירה בשינה תתמעט והעירות תגדל.
כששאלו את הבודהה אם הוא אדם או אל, הוא ענה "אני ער". בודהי זה לא 'מואר' מהמילה 'אור', אלא 'נעור', מהמילה 'ער'. כל ההתבוננות שלנו וקליטת המציאות שלנו עוברת דרך פילטרים, של רגשות, דעות, אמונות, הגדרות ומסקנות שלנו. לכן לכל אחד תפיסת המציאות שלו ושני אנשים שעדים לאותה הסיטואציה יספרו סיפורים קצת שונים. בפילטרים האלו יש אמונות כמו "אין סיכוי", "בלתי אפשרי", "אני לא מספיק", "אני לא יכול", וגם "הוא כזה..... ", "הם כאלה.....".
הבודהה מגדיר את הפילטרים האלו כעוד עפעפיים שמונחים על העיניים שלנו גם כשהן פקוחות, ומזמין אותנו להבחין בין המציאות לבין הסיפור שאנחנו יוצרים ממנה, לראות את המציאות כפי שהיא, מודעים לפילטרים שלנו ויודעים לעשות האבחנה ביניהם. להרים את העפעפיים האלו משמעו להתעורר.
הקבלה אומרת את אותו הדבר במילים אחרות.
ההתעוררות שיכולה לקרות כאן, היא ההבנה של כל אדם, לא רק ישראלי וכמובן שלא רק יהודי, לגבי מהו באמת המין האנושי. חייבים לראות לאן יכול להגיע האדם בתנאים וסביבה מסוימים ולהבין שלא, זה לא רק בעולם ברברי מלפני מאות שנים, זה המין האנושי כאן ועכשיו, כשהוא לא מנוהל מתוכו בערכים ובמודעות, וכשאינו מתפתח בסביבה ותנאים שמקדמים לאהבה, לשפע, לחיבור, לשגשוג, לאחוה, לריפוי ולעשיית טוב.
בקלות יוצרים חושך, יש מספיק סיבות לריב, להתנגד, למצוא מחלוקות כיחיד וכקבוצה, לייצר פחדים.
בינתים פחות בקלות אנחנו יוצרים אור. אנחנו לומדים את זה, עובדים על זה, אנחנו בדרך.
הכל אפשרי זו לא סיסמה. יש דרך כדי שהדברים יתאפשרו.
מי אני רוצה להיות בעולם הזה, מה אני רוצה להביא ואיך אני רוצה להשפיע, אלו שאלות לשאול את עצמנו, בהבנה שאם הכל אפשרי, אז גם החושך וגם האור.
להתעורר משמעו להתחיל להיות מודעים יותר, קשובים יותר פנימה, למחשבות שלנו, לסיפורים שאנחנו מוסיפים על העובדות ולמה, להקשבה שלנו לפרשנויות ו"מה הולך להיות" - שהן רק מחשבה של מישהו אחר – סיפור, להיות קשובים לעצמנו ולבחור את הערכים שמובילים אותנו, את המילים שלנו והמעשים. שהאור יגדל כי ככה בחרנו – הכל אפשרי.
היום הקצר בשנה, יום מיוחד לבחור בו להתעורר.
