שנהיה לראש ולא לזנב

אתמול שמעתי מורה לקבלה מפרש את המשפט "שנהיה לראש ולא לזנב" – שנהיה מובילים ולא מובלים. זה נכון, אם כי זה הרגיש לי כמו השכבה הראשונה של המשפט הזה ומתחתיה מחכים עומקים שדוקא עכשיו אם רלונטים, יותר מאי פעם.

בעולם הזה, המורכב הזה, אנחנו מתבקשים כל הזמן להרים את הראש אל מעבר לכל מה שקורה, לנסות להבין את המציאות ממקום פחות אישי, לראות את השיעור, ההתפתחות, את הסיבתיות שיש לדברים. זה לא מובן מאליו בכלל. לך תאמר למישהו שכועס עכשיו או כואב – "חפש את השיעור" או "תבין למה זה קרה, ברמה הקארמתית", לא בטוח שזה ייגמר בטוב. זה בלתי אפשרי. בתוך הסערה אנחנו מרגישים כסערה. למרות שאנחנו לא הסערה בעצם, אנחנו רואים אותה, מרגישים אותה, אבל אנחנו לא הסערה. לך תפריד.

להיות לראש זו הזמנה מהיפות והמאתגרות שיש ועם זאת, אולי ההזמנה הכי בסיסית כאן. להיות לראש זו משימת חיים, זה קודם כל לקבל על עצמך ללמוד כמה שיותר מהר להפריד עצמך מהסערה. זה לתת מעצמך קודם כל עבור עצמך, להיות דוגמא אישית מול עצמך של ההתנהלות האידיאלית מבחינתך. זה לקחת אחריות על כל בחירה, אמירה ופעולה שלך, שזה כבר מצריך להיות במודעות מלאה, כנות רדיקלית ושליטה עצמית מושלמת. יש דבר כזה? להיות לראש זה אומר לבחון את ערכיך, שיהיו מדויקים עם עצמך, לא של הורים, מוסכמות חברתיות, לא מה שמתבקש או צפוי או יפה. זה אומר להקשיב לסמכות הפנימית ולכן חייבים שתהיה כזו ומבוססת. ולהיות לראש זה להתמקד בהתפתחות ועשיה, בין אם זה בתוך הורות, קריירה, יצירה, יחסים, בכל דבר. להיות לראש זה לבחור להתחייב לגרסה הכי מוצלחת, גדולה, אמיצה ומתפתחת של עצמך. זו בחירה מדהימה, אמיצה ולא מובנת מאליה.

אז למה זו ההזמנה הכי בסיסית כאן? כי לזה באנו. כי במהלך החיים מלא פעמים כל אדם יכול לבחור את האפשרות המפתחת לעומת האפשרות המוכרת והנוחה. במוכר והנוח לא קורה כלום, חוץ משנוח. אין התקדמות והתפתחות, האדם לא יחווה שינוי. לפעמים צריך להיות שם, לפעמים מרגישים שאין משאבים לבחור אחרת, לפעמים אנו צריכים את תחושת הבטחון, את שימור האנרגיה.אמנם באנו להתפתח, "לתקן" לפי אסכולה אחת, "להשתחרר" לפי אסכולה אחרת, זה לא אומר שזו בחירה שחייבים לעשות.

להיות זנב זה לאו דוקא פחות/לא טוב. רוב הסיכויים שהזנב לומד, מסתכל על, מקבל השראה מ-, זה מחלחל. לכולנו יש תקופות כאלה וכאלה.

אז למה לאחל שנהיה לראש ולא לזנב?

כי אז האדם צריך להוציא מעצמו את המקסימום שלו, לאו דוקא במאמץ ובכמויות, אלא באיכויות.

וכל אדם משפיע על הסביבה שלו. הרבה ראשים – מלא השפעה.

וכמו אדוות במים, יותר מאי פעם, יש בנו כמיהה למציאות אחרת, במדינה היפה הזאת, באזור כולו ובעולם בכלל.