פרשת השבוע שעבר היתה פרשת 'וישלח', בראשית פרק ל"ב פסוק ד' - פרק ל"ו פסוק מ"ג. היא מתחילה בפגישת פיסגה בין יעקב לעשיו.
רקע, למי שלא מכיר או לא זוכר משיעורי תורה בביה"ס: ליצחק שני בנים תאומים, עשיו יצא ראשון ולכן הוא הבכור ויעקב הצעיר. עשיו צייד ועובד אדמה ויעקב מתואר כשאיש תם יושב אוהלים. יום אחד עשיו חזר רעב מיום עבודתו ומצא את יעקב מכין נזיד עדשים. הוא מבקש מן הנזיד ויעקב מסכים בתנאי שיקבל את הבכורה בתמורה. למה עשיו מסכים? יש לכך פירושים רבים. כתוב "הנה אנכי הולך למה ולמה זה לי בכורה". הבכורה כללה אז שרות בבית המקדש. אולי חשש שיעשה שרות גרוע ויומת ואולי חשש לחייו בעבודות הציד שלו. ואולי הוא פשוט היה כל כך רעב?
כשיצחק נוטה למות וכבר לא רואה טוב, הוא מבקש לברך את בכורו. יעקב נכנס אליו בבגדים של עשיו ופרוה שעירה על הזרועות. הזרועות השעירות וריח הציד מטעים את יצחק, הוא מאמין שעשיו מולו ומברך את את יעקב כבכור. כך יעקב גנב לעשיו את הבכורה. כשעשיו חזר מהשדה וגילה את הגניבה הוא אמנם קיבל ברכה נוספת מיצחק ועדיין כעס מאוד ולכן יעקב נמלט לחרן. בדרך לשם יחלום את החלום המפורסם "סולם יעקב", בחרן יפגוש ברחל ויאלץ להתחתן גם עם אחותה לאה, יעבוד אצל לבן, דודו וחותנו ויתעשר. אחרי 34 שנים, יעקב אב ל-11 בנים (ויש גם בנות) משתי נשותיו ושתי שפחותיהן, יש לו מקנה וצאן, עבדים ושפחות, רכוש רב, והוא מחליט לחזור הביתה.
כאן מתחילה פרשת "וישלח". יעקב קרוב לכנען ופוחד מאחיו, לכן קודם כל שולח אליו שליחים עם מסר של שלום. השליחים חוזרים ומעדכנים כי עשיו יוצא לקראתם עם 400 איש. מפחד שאולי זו מתקפה, יעקב מחלק את החבורה שלו לשני מחנות, כך שאם יותקף המחנה הראשון – יינצל השני. גם כאן ישנה התפלפלות מרובה. למה יעקב מתכונן למתקפה? האם אינו סומך על אלהיו שישמור עליו? כאן מוסברת חשיבות ההשתדלות. הרי מי שמאמין שהכל מהבורא יכול לשבת כל היום ולא לעשות כלום, אם הבורא אוהב אותנו הוא כבר ידאג לנו לכל. אז זהו שלא. נדרשת השתדלות של האדם בהיבט הגשמי. בטרילותרפיה, ניסים אמון מגדיר את יחסינו עם אלהים כשותפות עיסקית. לשנינו יש את אותה המטרה – שנינו אוהבים אותי ורוצים בטובתי – ועל שנינו לפעול למען המטרה הזו יחד. כל שותף יעשה את חלקו כמיטב יכלתו. בראיית זן נוכל לגדיר זאת כזרימת אנרגיה. כשאנחנו עושים פעולה אנו מזרימים אנרגיה בשדה הזה. כל רווקה ורווק שמעוניינים בזוגיות שמעו "את צריכה לצאת, תירשם לאתרי היכרויות, אתם חייבים לעשות פעולות כדי שתמצאו את האהבה שלכם". אבל אהוב ליבם יכול להיות מחר מאחוריהם בתור בסופר. הפעולות הן הזרמת אנרגיה בשדה הזה, ההשתדלות, מילוי חלקם בשותפות.
יעקב נושא תפילה לאלהים. זו התנהלות המושלמת. יעקב משלב פעולות גשמיות בהתכוננות למלחמה ושליחת מנחות (בהמשך) ופעולות רוחניות – תפילה. התפילה מלמדת שהוא אכן בוטח באלהים, יחד עם ההשתדלות שעשה. תפילה זו, בנויה בדיוק כמו בקשות של ילדים מול הוריהם, מורכבת מ4 חלקים: חנופה, רקע, הבקשה ומניפולציה. חנופה: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך". רקע: "כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות". הבקשה: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והיכני אם על בנים". מניפולציה: "ואתה אמרת היטב איטיב עימך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב". קחו לדוגמא את הטקסט הבא: "אמא סידרתי את החדר שלי ואת הסלון. ראית?(חנופה) אז תקשיבי, בגלל שמיה ונופר כבר מתחפשות יחד ואור כבר קנתה תחפושת (רקע), אני רוצה השנה שתקני לי תחפושת של דרקולה הבת (הבקשה), הבטחת שהשנה אני לא לוקחת ממה שיש בבית ואני בוחרת מה שאני רוצה! זה גם יהיה מהמם שתאפרי אותי כמו בתמונה הזאת, תראי (מניפולציה)". מכירים?
למה כל המסגרת הזו סביב בקשה של יעקב "תגן עליי"? נושא בקשות עולה הרבה בקליניקה "איך אני יכול לבקש את זה?". למה קשה לנו לבקש מאחרים משהו? עזרה, הקשבה, תשומת לב, פינוק. הפתרון נמצא ב2 דברים: הראשון - להיות ברורים ושלמים עם הרצון שלנו, כלומר- להיות ברורים ושלמים מהי הבקשה שלנו. הדבר השני הוא – ההבנה שאין לנו שום שליטה על האחר, לשחרר כל אחיזה מהמחשבה שהוא חייב להיענות, לדעת שהוא יבחר ויגיד לנו מה מתאים לו. ההבנה הזו מאפשרת לנו לבקש המון, כמה וכל מה שבא לנו, לספר על הרצון שלנו בפשטות (בלי החנופה והמניפולציה. בפשטות). להביע את הרצונות והצרכים שלנו בקלות ובנינוחות. לפעמים נקבל ולפעמים לא וגם זה סבבה לגמרי : )
בהמשך יעקב שולח לעשיו מתנות: עבדים, צאן, בקר וגמלים ובלילה נסכם בקצרה שהוא נאבק עם מלאך שקובע ששמו מעתה יהיה ישראל. שינוי שם מעיד על שינוי פנימי וכך גם שינוי מעמד. יעקב – מלשון אחז בעקב אחיו, מעיד על רצון לצאת מבטן אימם ויעקב גם רצה את הבכורה. יעקב מייצג את הרצונות ה"נמוכים" של הנשמה, בעוד השם ישראל, מורכב מ: ישר ו- אל. מעיד על קירבה לאלהים, הרצון ה"גבוה", ההשתוקקות להתקרב לאלהים, או כפי שמוסבר ליעקב "כי שרית עם אלהים ועם אנשים תוכל".
במפגש המרגש ניצבים יעקב= ישראל וכל הפמליה וממול עשיו ו- 400 איש איתו. יעקב שעדיין חושש מעשיו וצועד קדימה לבד. כתוב שהוא משתחוה מרחוק 7 פעמים, עשיו רץ אליו והם מתחבקים "ויפול על צוארו וישקהו ויבכו".
מפרשים את ההשתחוות כרצון של יעקב להסיר את הכעס מליבו של עשיו על הברכות שקיבל מאביהם. בפרשה הזו, התנהלותו של יעקב כלפי עשיו, היא בכל השלבים, מלאת כבוד, נדיבה ונטולת אגו. התנהלות זו יכולה לנבוע מפחד (מכעסו של עשיו) או מאהבה (אל אחיו עשיו ואל הארץ שהיא הבית של יעקב ואליה רצה לשוב) או גם וגם. כל הפעולות שלנו נעשות מתוך נקודה על ציר שבקצה אחד שלו אהבה ובשני פחד (קונספט שמוסבר היטב גם ע"י המלך בספר "בדולינה" ו"שובה של המלכה", מאת גבי ניצן, קריאת חובה). לפעמים כדאי לשאול למה אני פועל כמו שאני פועל ולברר האם פעלנו מפחד או מאהבה, ממה אנחנו פוחדים והאם זה אמיתי, מהי אותה אהבה והאם היא אמיתית גם כן. יש לנו בחיי יומיום שלנו, מול כל אדם וסיטואציה, את האפשרות לבחור בהתנהלות נטולת אגו, נדיבה ומכבדת, מתוך אהבה פנימה והחוצה.
לאחר מכן יעקב יתמקם ליד שכם, ביתו דינה תיאנס, כל זכרי שכם ירצחו כנקמה שלא בהסכמת יעקב, יעקב יעבור לבית אל ויקים מזבח לאל. משם יעקב ימשיך לקריית ארבע ובדרך רחל תלד את בנימין, הבן ה-12 ותמות. במקום תוקם מצבה על קברה. 12 בניו של יעקב הם 12 שבטי ישראל. מכאן ועד סוף הפרשה נימנים כל צאציו של עשיו, ובהם מלכי אדום.
יעקב ועשיו, על פי המקובלים, מבטאים תוהו ותיקון. עשיו מתואר כפראי ועוצמתי, השם שלו מפורש "שהכל עשוי", שאין מה לשנות או לבחור- הכל כפי שניתן והוא אדם גשמי וסוער. לעומתו יעקב מתואר כמאופק וממוקד, מייצג את הבחירה, הרצון (לדוגמא: גם אם נתון שיצא שני הוא רוצה את הבכורה) ואת חשיבות המעשים שלנו והתיקון שמגיע מבחירת המעשים הנכונים. הוא מתחיל את חייו כיעקב – העקב – הנקודה הנמוכה בגוף, והופך לישראל כאשר תיקן תיקונים והתקרב אל האל.
על פי התורה אנחנו חיים בעולם התיקון, בו אנו כלים ואור האינסוף, אור הבורא, מתקבל בכלים על פי דרגתנו הרוחנית, על פי התיקונים שאנחנו עושים בנו. הרבה פעמים נשאלה השאלה למה בכלל צריך שיהיה מה לתקן? למה יש בנו גם יצר הרע? למה יש רוע בעולם? הרי אלהים יכול היה ליצור אותנו עם יצר טוב בלבד, עולם של טוב, שמחה ונועם. נביאים שונים דנו בנושא (איוב, ירמיה, קהלת ועוד). קיומו של יצר הרע מגדיר את העולם הזה כמקום של בחירה חופשית. זוהי מהות העולם הזה, הבחירות שלנו שיביאו שכר או עונש, הן שיאפשרו לנו לתקן, להנות מאור האינסוף, או שלא.
גם באמונות, פילוסופיות ותפיסות אחרות, העולם הזה הוא מקום של בחירה חופשית. ישנן גישות הגורסות כי נשמות מגיעות לכאן לעולם זה, כדי לחוות את הרגשות ושיעורים, ללמוד ולהתפתח, בדיוק בגלל שיש כאן טוב ורע ובחירה חופשית, וכל נשמה תמשיך להתגלגל לכאן שוב ושוב כל עוד יש מה ללמוד ולתקן.
התורה יכולה להיחשב בעינינו כאוסף סיפורים יצירתי ומקסים, לעיתים סתום או משעמם, אולי כתיעוד היסטורי מהימן יותר או מהימן פחות, או כספר הוראות מקודד. לכל דמות וסיפור ישנם פירושים המלמדים על מהות העולם, החיים והאדם. אני אוהבת להעמיק בפרשות השבוע, לפעמים הן כמו עצה לחיים שבאה בדיוק בזמן : )
לא משנה במה אתם מאמינים אם בכלל, בסופו של דבר אנו ניצבים בכל יום בפני בחירות קטנות וגדולות, כל מילה ופעולה שלנו הם בבחירה חופשית. "לא היתה לי ברירה" - לעולם אינו מדויק ו"לא חשבתי על זה מספיק לפני שפעלתי" - אינו לגיטימי לאורך זמן.
היוגה והבודהיזם מעוררים את הנוכחות והמודעות של האדם, מפתחים את היכולת להיות ממוקד, עם מיינד שאינו מוסח וסוער אלא עירני בכל רגע. מדיטציה מאפשרת לנו לזהות מתי המחשבות משתלטות וסוחפות אותנו מכאן. זה מאפשר לאדם להיות מודע תמיד למה שהוא מרגיש וחושב, לרצון שלו ולבחירות שלו.
קחו נשימה, לפני שאתם עונים, לפני שאתם מחליטים או עושים, תבחנו האם בחרתם באמת, האם אתם שלמים עם הבחירה שלכם, האם היא עומדת בקנה אחד עם הערכים שלכם ועם מי שאתם בוחרים להיות כאן, האם אתם גאים בבחירה שלכם והאם היא מקדמת ומרבה טוב בעולם עבורכם ועבור אחרים.
גם אם אינכם רואים בכוח בלתי נראה כלשהוא כשותף שלכם בחייכם, היו אתם השותף הכי מוצלח של עצמכם : )
צייר: פטר פאול רובנס, שנת 1624