חופש אמיתי אפשרי

חשבתם פעם מה זה חופש? אולי קחו שניה לראות אם יש לכם תשובה משלכם...

אתחיל מהסוף ואגיד שאחרי הבירור מהו חופש אמיתי ואיך מגיעים אליו, מה שחשוב לדעת זה-

שחופש אמיתי אפשרי. אף אחד לא באמת מגביל אותך. חופש זה משהו שלוקחים, יוצרים, מפנים לו מקום והוא שם. זו האחריות האישית לברר מה הסיפור שלי ואיך אני משנה אותו ומשחרר את עצמי לחופשי. ועכשו נתחיל :)

החיים בנויים מאינספור בחירות קטנות וגדולות שאנחנו עושים מידי יום. מ - לקום בבוקר או להשאר עוד כמה דקות במיטה, דרך בחירות במסלולי חיים, מגורים, יחסים, וכמובן הבחירות איך להסתכל על הכל, איך להגיב ואיזה בנאדם אנחנו רוצים להיות בעולם הזה.

הבחירות שלנו נובעות מכל מיני מקומות בתוכנו. בחירה יכולה לנבוע ממקום שרגיל וחשוב לו להתאים לחברה, נורמות וציפיות. בחירה יכולה להיות קשורה לחינוך והרגלים. בחירה יכולה לנבוע מתוך רצון ותשוקה שלנו. היא גם יכולה להגיע מתוך פחד, דפוס, אמונה, מחסומים והגנות שלנו.

בקליניקה אנחנו הרבה פעמים חושפים מנגנון שחוזר על עצמו, שהאדם בחר עד עכשיו ממקום מסוים וזה לא שירת אותו, הבחירות לא התאימו לו באמת. בקליניקה לומדים לבחור אחרת.

למה זה חשוב? כי אנחנו מוצאים את עצמנו מבזבזים מלא אנרגיה בערכות יחסים לא נכונות לנו, מקומות עובדה ותחומי עיסוק ועוד. אנחנו מסתובבים מתוסכלים ומרוחקים מעצמנו ועייפים. זה מבלבל ולא מאפשר לאדם להיות כפי שהוא, לפרוח ולשגשג, להרגיש את הבטחון והלשוה שיש תוכנו כשאנחנו במקום הנכון שלנו, מכל הבחינות.

ולמה שאדם יבחר משהו שזוכה להערכה של אחרים, גם אם זה פחות מתאים לו? למה שאדם ינסה להיות משהו שהוא לא? למה שאדם ישתיק את עצמו, יגביל את עצמו, ישנה ויתאים את עצמו לאחר? זה נראה כמו שאלות לגיטימיות, ובכל זאת, כולנו בוחרים גם את זה.

האם אתם מכירים אדם שבוחר לאכול כל מה שבא לו ולא אכפת לו שתהיה לו בטן בולטת וקימורים? למה שכולם ירצו להיות רזים, האם לכולם יש עיניים כחולות? רזה זה לאו דוקא בריא. אבל החברה סימנה מידות גוף אידיאליות וכולם רוצים להגיע אליהן, בכל גיל ומצב, במחירים לפעמים גבוהים. למה?

האם אתם מכירים אנשים שאומרים לא תודה, אני לא רוצה עוד כסף, טוב לי עם מה שיש לי? למה לא? הרי לרובנו יש הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים – בגדים, כלי מטבח, הכל! ואנחנו רוצים עוד. למה?

מתוך סך האנשים שאתם מסתובבים איתם, כמה מהם יאמרו לכם שיש לכם משהו בשיניים? כמה פעמים סיימתם ארוחה עם מכר וגיליתם אחכ שכל הזמן הזה חייכתם ודיברתם עם חתיכת עלה תקועה שם? למה? למה לא אומרים לכם? ואתם אומרים?

וכמה אנשים אתם מכירים שמחבקים את ההזדקנות באהבה, על עצמם ועל אחרים, שמקבלים קמטים ושיער לבן כחלק מהתקדמות השהיה כאן, שמקבלים בהבנה את ההאטה של הגוף, את השינויים המגוונים שמגיעים עם השנים? אצל מי ההזדקנות באה עם שלוה? זה לא מוזר, שככה מתנגדים באופן גורף למה שיקרה בטוח, לכל אחד? למה? למה הזיקנה הפכה מכוערת ודחויה? למה הזקנים כבר לא מכובדי השבט שלנו? למה אנשים מתביישים בזיקנתם, ועושים כל פעולה אפשרית להסתיר? למה?

אני מחברת הכל לחופש, או להעדרו.

הרבה אנשים בקליניקה מדברים על תחושה שאין להם חופש. לרוב אנשים יודעים לומר מהו חופש עבורם כרגע, לרוב זה מה שמרגישים שחסר כרגע:

החופש להתבטא, לשתף, להחשף, לדבר, להגיד גם דברים פחות מקובלים או נוחים

החופש לעשות מה שרוצים איך איפה כמה ומתי שרוצים

החופש להראות באופן כזה אחר, בלי לדאוג מה אחרים יאמרו או יחשבו

החופש להיות אמיתיים, להסיר מסכות, להפסיק לבצע התאמות למי שממול

החופש לבחור מהרצון ולא לפי סביבה וציפיות

ויש מי שמרגיש שהוא צריך חופש ממה קורה בחייו כרגע. פשוט לקחת הפסקה לעצמו

פעם ישבתי עם אורלי (המורה שלי בפארוס, שהלכה לעולמה לאחרונה), פירקנו את המושג הזה לגורמים, שאפתי להגיע להגדרה גורפת ולא מהו חופש עבורי כרגע. בסוף אורלי סיכמה לנו בדרכה המדויקת

חופש אמיתי הוא החופש לשים את עצמי איפה שאני רוצה

רוצה להיות בזוגיות? למרות הפחדים, העכבות, השריטות – להיות מסוגלת לשים את עצמך שם.

רוצה להחליף עבודה? בית? מדינה? לסיים משהו? להתחיל משהו? רוצה להתלבש ככה, לרקוד ככה, לשיר או לצחוק ככה, בדיוק ככה? לחשוף משהו? או אולי לשמור לעצמך? להגיד את האמת שלך, את הרצון שלך, את הרגש, המחשבה, החלום, התהיות? רוצה לקחת הפסקה ממשהו?  ממישהו? רוצה זמן לעצמך?

חופש לא תלוי בנסיבות. לפעמים צריך לעשות כמה פעולות כדי שהדברים יתאפשרו, לפתוח את הראש, לחשוב מחוץ לקופסא ולהרגלים, כדי לממש את החופש שלך

חופש תלוי במה שקורה בפנים

Free your mind, the rest will follow

בול. הבודהה, אפלטון, לאו דזה, הבעש"ט, רבי נחמן מברסלב, האר"י, הרמח"ל, מרקס, ניטשה, יונג, סארטר, הדלאי לאמה ורבים אחרים... כוווולם דיברו על זה, על האופן בו אנחנו כבולים בכבלי המיינד שלנו. הכוונה לכך שאנחנו משועבדים לדפוסים ואמונות, לחינוך ונורמות, לאפקט עדר חברתי, לאגו, פחדים והרגלים... כל אלה עושים ישיבות במשרד שלנו, מדסקסים את חיינו ומקבלים עבורנו החלטות. הם מכתיבים את האופן בו אנחנו חווים את החיים, וכמובן את הבחירות שלנו

במשרד ליד יושבים הקול הפנימי שלנו, הרצון שלנו, התפיסות האמיתיות שלנו, התשוקות שלנו. לא תמיד הם משתתפים בהחלטות. באופן לא מודע אנחנו בחרנו מי יישב בקבינט ומי לא.

Freedom is just another word for nothing left to loose

האם זה נכון? האם חופש זה כשאין לך מה להפסיד?

כ"כ הרבה פעמים יש בנו רצון ואין בנו את היכולת ללכת איתו עד הסוף. מה עוצר? פחדים, סביבה ועוד. אין חופש.

בסופו של דבר חופש הוא היכולת לעשות בחירות אותנטיות שמנוהלות מתוך הרצון והתשוקה שלנו, בהתאם למערכי הרגש והמחשבה שלנו.

בכל בחירה בחיינו יש שני שלבים שמעניינים אותנו:

ההבנה מאיפה אנחנו עושים את הבחירה, שהיא אכן אותנטית, מתאימה ומשרתת אותנו,

והבנה על חשבון מה זה מגיע. לכל בחירה יש "מחיר", יש את השביל שלא בחרנו בו The road not taken. אם בצומת בחרנו ימינה זה על חשבון מה שיש בשמאלה. לכן כל בחירה שלנו מלווה במוכנות לוותר לשחרר להפסיד משהו אחר.

מתי יש חופש? כשאדם מוכן ללכת עד הסוף עם מה שהוא מרגיש ויודע בתוכו שנכון לו ולא מעניין אותו מה יאמרו, מה אומר הפחד בתוכו, לא מעניין אותו שיש גם סיכוי שזה לא יצליח לו, לא מעניין אותו השמאלה שהוא מוותר עליו. כל כולו רוצה ימינה.

מתי אין חופש? כשיש אחיזה והיא מנהלת את העניינים: אחיזה ברצון שהסביבה תאהב אותנו ותעריך, בצורך להוכיח משהו או לנצח מישהו, אחיזה בפחד, אמונה, דפוס, אחיזה באזור הנוחות ובהרגלים. כשמשחררים אחיזה מהכל – חופשיים.

ג'ניס ג'ופלין צדקה.

לעומת זאת אני לא מסכימה עם להקת בנזין, חופשי זה לא לגמרי לבד.

למי שהיה ברטריט כאן בתחילת החודש, אני מזכירה את השיח על הסביבה שלנו. כמה חשוב שסביבנו יש אנשים עם ראש פתוח ולב מפרגן, שהם מהוים בעצמם השראה לבחירות חופשיות וגם אם לא – שהם תומכים נלהבים בחופש שלך.

ועכשיו השאלה המתבקשת? באילו מקומות בחייכם אתם מרגישים שיש לכם חופש אמיתי, שאתם במקום הנכון, שאתם עצמכם לגמרי בנינוחות ושאתם פועלים בחופשיות ואותנטיות? ובאילו לא?