"כאשר נושבת רוח השינוי, יש אנשים שבונים חומות ויש כאלה שבונים תחנות רוח"\ פתגם סיני עתיק
שיעור יין יוגה הראשון שלי היה באי ביוון, לא ידעתי לאיזה שיעור נכנסתי והמורה לא הסבירה כלום. פשוט נשארנו מלא זמן בתנוחות שפותחות, מותחות, כולנו מרוחים על המזרנים דקות ארוכות והמורה אומרת שוב ושוב "Inhale I am here, I am present, Exhale I let go, I surrender", כל כך נהניתי מהאתגר ומהשלוה שחוויתי שם. התאהבתי, למדתי והתחלתי ללמד בעצמי. ואז התאהבתי שוב.
בקצרה מאוד, אנו עשויים משתי איכויות, יין ויאנג. הצד היאנגי שלנו, הזיכרי, מוח שמאל וצד ימין של הגוף, זה הצד הפרקטי, האנליטי, ההישגי.... כשהצד הזה יתבקש להגיע מנקודה A לנקודה B, יבחר מיד בדרך הקצרה ביותר, קו ישר. זה הצד שלנו של ה- Doing. הצד הייני שלנו, הנקבי, מוח ימין וצד שמאל של הגוף, זה הצד הריגשי, היצירתי... הצד הזה ישהה בנקודה A ויחשוב/ירגיש איך בא לו להגיע לנקודה B ומתי ירצה לצאת לדרך. זה הצד שלנו של ה – Being.
אם נחשוב על זה, בעולם שלנו אנו מתרגלים את הצד היאנגי מגיל מאוד צעיר, מוקדם מאוד בחיינו מתחילות להנתן לנו משימות פשוטות יומיומיות, כמו לסדר את החדר עד ארוחת הערב וכו, משימות עם דד ליין המעוררות את היאנג שבנו - צריך להיות יעיל ופרקטי, למצוא את הדרך הקצרה ביותר כדי להספיק וכמובן גם להגיע לתוצאה הטובה ביותר, כדי לקבל הערכה, שבחים והתפעלות. בחיים שהם מרוץ מהיר, תחרותי לעיתים והישגי כמעט תמיד, כל היום הצד היאנגי שלנו פועל. אם נעמיק לתוכנו אולי נגלה שהחלטות חשובות כמו איפה לגור, מה ללמוד, במה לעסוק, איפה ועם מי להתראות, לאן לנסוע לחופשה ומה לבחור להכניס ללו"ז היומי שלנו –אולי נעשו מהצד היאנגי שלנו. מה שאלת את עצמך בבחירות הללו? סביר להניח שאלו היו שאלות כמו מה יהיה ריווחי, מה יהיה נוח מבחינת מרחק, מה יביא תוצאות מהירות וטובות, מה ייתן לך יתרון משמעותי... אולי גם שיקולים שנוגעים בצפיות ודעות של הסביבה וההורים, סטטוס חברתי וכלכלי, חשיבה על איזו בחירה תהיה אחראית יותר... האם היו שם שאלות כמו: מה בא לי? מה הרצון הכי אמיתי שלי? מה הנפש שלי מבקשת? לאן הבטן שלי רוצה? מה מרגיש לי הכי בבית, הכי טוב, הכי נעים?
בשנים האחרונות אני מרגישה כמו בצל, נפרדת מכמה שכבות יאנגיות שתלטניות, כמו נטיה לעשות את הבחירה האחראית, לבחון דברים מתוך חשבון הבנק או מתוך דעות של אנשים נוספים... אני רוצה לברר מה בא לי, מה הכי מתאים לי ומה מרגיש לי הכי נעים, הכי נכון. תמיד יהיו שיקולים נסיבתיים, אבל למה לנסיבות להכתיב את הדרך? חייבים? כי אחרי שנבחן את הנסיבות ונברר מה הרצון והחשק אומרים, נוכל למצוא הדרך לעשות את הדבר שהכי נכון לנו מכל הבחינות.
ומתוך החויה שלי, בשיעורי יוגה אני מוצאת את עצמי מדברת על בצל שוב ושוב. היוגה באשר היא, היא תרגול שמחבר אותנו לעצמנו ברגע הזה, מאפשר התבוננות מודעת ועירנית פנימה והבנה את עצמנו יותר ויותר. עם הזמן מזהים קליפות ושכבות שאין לנו צורך בהן יותר או שלא משרתות אותנו ונרצה לשנות ולהתפתח מתוכן.
ביין יוגה, עבורי יותר מבכל תרגול שנתקלתי בו, יש זמן בכל תנוחה, זמן להיות, להרפות את הגוף ואת המחשבה, לגלות על עצמנו מלא דברים חדשים, גם באספקט של יין/יאנג, לחשוף את דרכי החשיבה שלנו ואת עצמנו האמיתי.
תלמידים בשיעורי יין יוגה מספרים על האתגר הפיזי העצום ועל התחושה המדהימה אחרי השיעור, שממשיכה לפעמים גם בימים האחרי. והעיקר, הם מספרים על תובנות נהדרות על עצמם, על תשומת לב איפה וכמה בחייהם הם יאנגים/יינים, על רמת ההקשבה לעצמם ועוד...
גם בקבלה, גם בבודהיזם, כמו גם באסכולות נוספות, מדובר על כך שהמציאות הנראית לעין היא רק אשליה, כלום לא באמת קיים והכל משתקף מתוכנו. אם כך – כל הנסיבות לא קיימות, הן תוצר של שלי. אם כך הכל אפשרי באמת! Sab kuch milega सब कुछ मिलेगा
אם בכל צומת נניח לרגע לאפשרויות הקיימות על פני השטח, הנסיבות והתנאים הנראים לעין, נעצום את העיניים, ניתן לצד הייני שלנו לבוא אל קדמת הבמה ונשאל לאותו עניין את השאלה הפשוטה – "מה הכי בא לי?" ואחר כך נאפשר לצד היאנגי שלנו להביא, במצוינות ובפרקטיות, את הרצון לידי ביצוע, אזי, כל מה שקורה בחיינו יהיה לגמרי תואם את הרצון שלנו. תחושת שלמות, תחושת חיבור לעצמנו ולחיים שלנו. לא חלומי – אפשרי!
Comments