שנים למדתי. 20 שנות יוגה. לימודי מזרח אסיה באוניברסיטה. לימודי קבלה (ובריאות טבעית ועין הבדולח) אצל הרב אשרוב. לפעמים הרגשתי שאני לא מבינה כלום ולפעמים הדברים היו בהירים ומצאתי בהם תרומה גדולה לחיי. בכל פעם שנדמה שאני מבינה משהו אני גם יודעת שזו טיפה קטנה ונהדרת בים עצום ומרתק של ידע וחכמה. עם השנים והלימודים לאט לאט הבנתי שהיוגה, הבודהיזם והקבלה מביאים לנו תכנים דומים ולעתים זהים במלבושים שונים.
לדוגמא:
המחשבות והרגשות שלנו הם תוצאה של תפיסת מציאות שגויה. המציאות אינה קבועה, אינה עובדה. אנו תופסים את הדברים מתוך החויה האישית שלנו, הדעות, נסיון החיים ועוד. מושג הריקות בבודהיזם הטיבטי יאמר כי אין בי כלום. אני לא חמודה ולא לא חמודה. אני אני. מה שעושה אותי חמודה או לא חמודה הוא רק איך שאני או כל אחד יראה אותי וזה נובע מפנימיותו של המתבונן. הדברים הם ריקים. המציאות ריקה. אנו נותנים לדברים את המשמעות, הציון, ההגדרה וההשפעה עלינו. הקבלה תאמר כי כל אדם הוא עולם קטן וכל מה שקורה בו משתקף מולו בעולם הגדול שסביבו. כל חויה חיצונית מגיעה מן הפנימיות שלנו. כך, שוב, מה שיגדיר אדם מולי כחמוד או לא חמוד הוא הפנימיות שלי והאופן בו אני מרגישה – האדם מולי אינו כזה או כזה. בדיוק כמו בבודהיזם. וכך כל חויה וכל אלמנט סביבנו. והיוגה מגדירה בפשטות שאנו נוטים לחיות בהזדהות עם הרגשות, המחשבות, החלומות, הפחדים והתשוקות שלנו ומנוהלים על ידם ומאמינים להם שהם אנחנו. היוגה מציעה חיים מתוך המודעות העליונה שלנו, זו שאינה שבויה של רגשות חלומות רצונות פחדים וכו, מודעות נקיה יציבה ונינוחה, כך הדברים סביבנו נקיים מן המשמעויות וההגדרות והם פשוט הינם.
בשיעורי YIN יוגה המתרגלים שוהים בתנוחות 3-5 דקות ומעבר להנחיות השונות נותר זמן רב ובו אני מספרת סיפורים ובין לבין משאירה גם זמן של שקט. אחד הסיפורים שאני אוהבת להם הוא על שני חברים שהולכים במדבר. אחרי זמן רב אומר חבר אחד "המדבר הזה, איזה סיוט, הכל רק חול וחול, משעמם ומעייף!" ועונה לו חברו "מה? המדבר הזה גן עדן, כמה נעים פה, שקט ושלוה, מרחבים ואויר נקי!". המדבר הוא לא סיוט ולא גן עדן. המדבר הוא מדבר. כל סבל או תענוג, כל משמעות, הגדרה וציון שניתן לדברים הם שלנו ומאיתנו בלבד.
למה זה שימושי? כאן מגיעה הבחירה. אחת הפרשנויות לפסוק "הכל צפוי והרשות נתונה" הינה שהבחירה היחידה שנתונה בידנו על פי היהדות, מאחר והכל צפוי, מאחר והעולם הזה, הלונה פארק האדיר הזה, מנוהל ללא קשר אלינו, לנו יש את הרשות לבחור כיצד תהיה החויה שלנו כאן. אם שומדבר אינו רע או טוב והכל מגיע מתוכי, המשמעות היא שאין רע ואין טוב, אנחנו נבחר איך לחוות את הדבר, נוכל לראות בכל מצב ובכל אדם מה שנבחר. כל חויה יכולה להיות לכאורה שלילית – כואבת, מכעיסה, מפחידה וכו, והיא יכולה עדיין גם להיות חיובית – מלמדת, מעצימה, הזדמנות למשהו, התגברות על משהו, אתגר מרגש ומניע או אתגר מוריד ומעכב. המדבר יוכל להיות מה שנבחר.
ויש דרכים ללמוד איך לראות וליישם את הדברים בחיי היומיום וזו רק דוגמא אחת לתובנות רבות המשותפות לעולמות היוגה הקבלה והבודהיזם.
לפני כמה שנים אספתי הרבה מחומרי הלימוד שנצברו עם השנים מן המקורות השונים, ויצרתי קורס שנתי "הכל יחסי(ם)" שהועבר בכמה מחזורים. מאז הקורס הפך לסדנאות ולהרצאות. בכל פעם שאני מוזמנת לארגון או חברה לסדנה או הרצאה שכזו אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי להעביר ידע וחויה שמשנים תפיסות ומשנים חיים. מבורך ומשמח שמעסיקים מודעים עד כמה השקעה ברווחת העובדים תורמת לתחושת השייכות ולתפקודם הכללי, במקביל להוספת שיעורי יוגה, פילאטיס, קבוצות ריצה, קבוצות תזונה ועוד. מבורך כל מה שיכול לתרום לקיום האדם בעולם הזה בשלוה, בשמחה, בעשיה, ביצירה, בנתינה, באהבה, בשלמות ובהוקרת תודה.
לכל אחד הכלים שמביאים אותו עוד קצת ועוד קצת לקיום שכזה. בשבילי זו היוגה, התרגול היומיומי האינסופי מול האנשים שסביבי ומול עצמי, העשיה שלי, החקירה והלמידה.
מה הכלים שלכם? אשמח שתכתבו לי.