תרפיה, בהגדרתה, היא שיקום בעיה בריאותית, באופן מודע, בדרך כלל בעקבות אבחון.
אז האם יוגה היא תרפיה?
כולנו, אני מניחה, מזהים שהיוגה היא הרבה מעבר לתרגול פיזי, הרבה מעבר לבניית כוח, גמישות, יציבה, שיווי משקל, הזרמת דם ואנרגיה ושליטה באיברים. היא גם הרבה מעבר ללמידה לשלוט בנשימה או לאסוף את רצפת האגן. אנו מזהים שהיוגה אכן משקיטה את תנודות התודעה, מחברת אותנו פנימה, מעלה את המודעות שלנו ומאפשרת חקירה פנימית, זיהוי דפוסים ושינוי אמיתי.
אך לא כל מורי היוגה יבחרו לטפל, או להגדיר את היוגה שהם מלמדים כטיפול, ובצדק. נדרשת והכרחית הכשרה נוספת, הכרת פתולוגיות ויכולות אבחון, ידע פיזיולוגי נרחב והכרת היוגה על פניה התרפויטיים – ארגז כלים שאנו עושים בו שימוש אחד ולא מכירים את שאר השימושים שיש לכל כלי וכלי. (שהרי מזלג יכול לעזור לי להגיע לנקודה מגרדת בגב כשצריך...).
ועדיין נשאלת השאלה - היוגה, כפי שהיא, בין אם נלמדת באולם רב משתתפים במרכז ספורט, או בקבוצות קטנות במרכז יוגה, או פרטנית בבית התלמיד, האם היא תרפיה?
אולי היוגה היא תרפיה במהותה, אך באופן חלקי, אם ניצמד להגדרה - אולי לא יהיה אבחון לבעיה, אולי לא תהיה התכווננות מודעת לשיקום בעיה מסוימת, אבל בסופו של דבר נקוה, נשאף ונאמין, שהמורה יידע לכוון לתרגול המתאים לרמת ויכולות התלמיד, והתלמיד ימצא שיפור למצבו באשר הוא.
אבל בסופו של דבר נקוה, נשאף ונאמין, שהמורה יידע לכוון לתרגול המתאים לרמת ויכולות התלמיד, והתלמיד ימצא שיפור למצבו באשר הוא.
אנו אוחזים כבר בחלק מתוך ארגז הכלים של היוגה, שהוא רחב עד אינסופי. כל אחד והכלים שלו. המקל שבידכם, אותו ענף קטן שהרמתם מהאדמה, הוא צעצוע לכלב ובית ומזון לחרקים.
"היוגה הינה ללמוד להפסיק את האופן שבו התודעה מסובבת את פני הדברים. 1.2" (מתוך "סוד כוחה של היוגה", מאת: גשה מייקל רואץ' וקריסטי צק'נאלי, הוצאת לב הדהרמה).
התלמידים שלנו מגיעים עם קשת רחבה של רצונות, צרכים, בעיות ואתגרים. לא תמיד אנו מודעים ליכולת של היוגה לסייע להם.
נכתב לניוזלטר של ארגון מורי היוגה לפני מספר שנים.