top of page

כמה דברים שלמדתי מטוני רובינס

לפני כמעט שנה, בערב חורפי, ראיתי את הסרט של טוני רובינס I AM NOT YOUR GURU.

אנשי NLP אומרים שתת המודע שלנו לא שומע את ה"לא". כלומר – אם אגיד לעצמי בערב "שאני לא אלחץ מחר בראיון" אני עלולה כן להילחץ, כי תת המודע שלי שמע את ה'להילחץ'. לעומת זאת אם אגיד לעצמי "מחר אהיה בטוחה ורגועה" זה מה שתת ההכרה ישמע. כך טוני רובינס, זורע בצופה, ללא שום מאמץ, זרע קטן של הבנה שהוא הגורו שלו, שכדאי להקשיב לו, שהוא מישהו להעריך וללמוד ממנו. איש חכם טוני רובינס : )

אני, בסוף הסרט, יצאתי לטייל עם הכלב שלי ודוקא הסכמתי עם רובינס – אתה לא הגורו שלי. אין לי גורו. הגורו שלי הוא אני. לא, זו לא שחצנות. אני לומדת כל הזמן כמעט מכל אדם שאני פוגשת. תמיד יש מה ללמוד, על נתינה, על סבלנות, על עסקים, על אהבה, על התחממות גלובלית, על בישול, על הכל! מהו גורו? הפירוש בסנסקריט, הוא אדם שמגרש את החושך ומעביר אותך אל האור. יש לנו המון מורים בחיים. מורה, מבחינתי, הוא אדם בעל ערכים, ידע ונסיון, בתחום מסוים והרי אין אדם שיודע הכל, ישנם מורים רבים בחיינו. בתחום הזה יש לו ערכים, ידע ונסיון ובתחום הזה יש לו היכולת ללמד אותי ולעזור לי לעבור ממצב של חושך – מחסור בכלים, ידע, נסיון, ראיה ועוד, למצב של אור – של הבנה. לכן אין לנו מורה אחד להכל, אין לנו גורו – מישהו שיעביר אותנו בכל התחומים מן החושך אל האור. יש לנו מורים והם מסתתרים בכל אדם שמבקר בחיים שלנו. התפקיד שלנו הוא ללמוד כל הזמן, שזה אומר - לקבל את הידע של האחר, לעבד אותו ולהשתמש בו כדי לעבור בעצמנו אל האור. בסוף אלה אנחנו הגורו של עצמנו.




קצת על טוני רובינס – נולד ב1960 בקליפורניה, אימו היתה אלכוהוליסטית ואלימה והוא עזב את הבית בגיל 17. בשנות ה-20 עבד בעבודות מזדמנות וגר ברכב קטן. חייו השתנו כשהפך להיות איש מכירות של המורה להתפתחות רוחנית ופילוסוף העסקים - ג'ים רוהן. משם כבר למד ופיתח קריירה כמאמן להתפתחות רוחנית, כתב ספרים וכיום הוא מעביר סמינרים ברחבי העולם.

מה למדתי מטוני רובינס? המון ובעיקר קיבלתי השראה לאפשרות ללמד ולעזור לכל מי שמעוניין בכך. הוא אחד האנשים בהשראתם אני נפגשת עם מטופלים בשנתיים האחרונות, בזכותו מטופלים יצאו ויוצאים בכל יום, ממצבים של תקיעות, דכאון, בלבול, אכזבה, שברון לב, אבל כבד, ייאוש ופחד. הודיה גדולה למורה גדול, מבלי שיידע : )


מתוך המישנה שלו, שהיא מגוונת ונדמה שאינסופית, בחרתי לכאן שלושה דברים מעניינים ותורמים:


האחד: יש לנו שישה צרכים ומנחים אותנו בחיים. בכל רגע נתון כדאי לנו להכיר מה מנחה אותנו מתוך השישה, כי לעיתים הוא זה שמעכב אותנו. 6 הצרכים הם : תחושת ייחודיות, תחושת ודאות/בטחון, אהבה, תחושה של צמיחה, תחושה של תרומה/השפעה, תחושה של גיוון ותנועה בחיים. דוגמאות: אם הצורך הכי עמוק שלך ברגע זה הוא ודאות – זה ישפיע על בניית תיק ההשקעות שלך, על בחירת הבית אותו תרכוש ועל האם כן או לא להכנס למערכות יחסים כרגע. אם הצורך הכי חזק שלך כגע הוא ייחודיות – גם זה ישפיע על היכולת להתחיל ולהתמסר למערכת יחסים, על בחירת מקום העבודה או המקצוע ועל המיתוג של עצמי בכל מקום בו אני נמצא (אפילו השאלה שתעלה בראש – רואים אותי?). מהו הצורך הכי חזק שלכם ברגע זה בחיים שלכם וכיצד הוא משפיע עליכם והכי חשוב – האם הוא תואם ותורם לכם בהתקדמות אל המטרות העכשוויות שלכם?


השני: Suffering is my obsessing about me . זה משפט שלו שאני מאוד אוהבת. ההסבר שלי הוא: כשאנחנו עצובים, דואגים, כועסים וכו, יש כרן שתי אפשרויות של התייחסות. האחת היא להתבוסס בעצמי, בכאב ובקושי, לדון בסבל ולסבול. השניה היא להסתכל על התמונה הגדולה, לצאת מעצמי, לראות שיש כאן למידה ויש עוד צדדים לסיפור, אולי עוד אנשים גם. האפשרות הזו לא תעלים את האתגר אלא תהפוך אותו ללמידה, תוך כדי שכואב יש תנועה, התקדמות ויציאה מהבורהכל הן בחירות וכל מי שמכיר אותי או למד איתי, יודע את המישנה שלי בעניין - כל החויה שלנו, הכל, זו תוצאה של התייחסות בראש, באמונות שלנו ובמחשבות. כל סבל שהוא הוא בחירה של זוית ההסתכלות.


והשלישי הוא משפט נוסף: Life is not what's happening to us, it's what's happening for us

היכולת שלנו לקחת כל דבר כמתנה, היא יכולת נרכשת שמגיעה באימון רב. אחד הדברים הכי משמעותיים שקורים למטופלים שלי זה ההבנה הזו, החיפוש אחר הלמידה והצמיחה שלהם, ההסתכלות הרחבה והבוגרת על עצמם ועל חייהם. יש מי שקוראים לזה "השגחה פרטית". העיקר שנבחר לחיות כמלכים ולא כקורבנות.


קריאה מומלצת: בספר "שובה של המלכה", שהוא ספר ההמשך ל"באדולינה" (אם לא קראתם אז קודם את באדולינה ואז...), מאת גבי ניצן (מלך מיוחד במיוחד), ישנו סיפור נפרד בסוף הספר שנקרא: אלחמולאללה, כל מי שהשתתף בחופשות היוגה השנתיות והמפנקות שלנו ביוון עד 2018 זכה לשמוע את הסיפור הזה בערב האחרון שלנו, בפיג'מות וכוסות תה, לפני שהתפזרנו לשינה. קריאה נעימה!

Comments


bottom of page