על מלחמה ושלום, יוגה וספירת העומר

ספירת העומר נספרת בימים אלו, היא החלה ביום השני של פסח ותסתיים בחג השבועות. זו מצוה הכתובה בתורה "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא, כ"ג, ט"ו) ובהמשך הפסוק כתוב "תספרו חמישים יום" שאז חל חג השבועות עצמו, אותו כבר לא סופרים, אלא מפורש עד חמישים, לא כולל.

מקור השם 'ספירת העומר': בימי בית המקדש, ביום השני של פסח, היו מקריבים קרבן שעורים מיוחד, שנקרא 'קרבן העומר'. רק אחרי הקרבת הקרבן הותר לעם להנות מן התבואה של אותה השנה ומכאן השם.

ספירת העומר מייצגת כמה דברים:

הראשון, כמו שאנחנו סופרים בהתרגשות כמה ימים נשארו לו עד לארוע משמח, כך אנו סופרים עד למועד מתן תורה, שחל בחג השבועות, כמו מקבלים את התורה בכל שנה מחדש.

שנית, נאמר על בני ישראל במצרים שסיגלו לעצמם התנהגויות בלתי מוסריות, והיציאה ממצרים היא תהליך ניקוי רוחני, המתחיל בלידה מחדש וממשיך בעליה במדרגות רוחניות. יש הסופרים 49 שערים של טומאה, שבני ישראל עברו וניקו בתהליך זה. כשהגיעו למדרגה רוחנית גבוהה, היו ראויים למעמד הר סיני, הוא מעמד מתן תורה, חג השבועות. לכן תקופת ספירת העומר הינה תהליך של ניקוי רוחני, התבוננות, חשבון נפש, תיקון מידות, הצבת יעדים וצמיחה.

התקופה הזו, דוקא בימינו, קוראת לנו לחשבונות נפש עמוקים. אנחנו מבינים מה פילוג גורם, כמה שנאה ויריבות נכנסו במדינה הקטנה הזו, אנחנו קולטים מהי חשיבות הבחירה בהנהגה ראויה, כזו שתדע לאחד ולקרב, להרים נכסים קיימים וערכים גדולים, ולהביא לשגשוג פנימי וחיצוני. זה הזמן להתבונן בראי, לדעת מה יכולה להיות התרומה שלנו לתהליך בו נוכל להחלים ולהרים את המקום ויושביו.

הפסוק המצוטט בהתחלה, לקוח מפרשת "אמור" שנקראה ב-י' באייר (18 במאי השנה, 2024), זו הפרשה השמינית בספר ויקרא, עוסקת בדיני כוהנים וקרבנות, חגי ישראל ועוד. הפרשה מתחילה בפסוק מעניין "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת להם" ריבוי פועל 'אמר' בפסוק, הביא לדיונים ופירושים רבים. מפורש שזוהי תשומת לב לנושא האמירה, הדיבור, אילו מילים אנו בוחרים לומר, מה ראוי להיאמר ומה לא. יש דברים שחשוב לומר וגם חשוב איך כמובן, ויש דברים שמיותר לומר, יש זמן ל"כבוד ה' חקור דבר" ויש עת ל"כבוד ה' הסתר דבר". ואנחנו, המילים שלנו, קפלניסטים, ביביסטים, עוכרים, בוגדים, שונאים. ואולי גם כדאי להבין את השיחות שלנו שאנחנו מקיימים עם אנשים ובראש שלנו ומה באמת תורם לנו ולמצב. שיחות על פוליטיקה, על העתיד ודאגות, מה זה עושה לנו?  מה שבטוח, יש שיח שאסור שינוח והוא שיח שמחזיק מודעות, חיזוק ותמיכה – החטופים, החיילים, המשפחות. הם חלק מאיתנו, אין אדם כאן שלא מבקש לחבק את כפיר או אריאל ביבס יום אחד, את לירי, את עומר, את החייל האמיץ והעייף, את אמא שלו. ואם נדייק – כל אדם כאן הוא חלק מאיתנו, בין אם חושב כמונו ובין אם לא.

והיוגה מביאה ערכים דומים, כמו א-הימסה (בסנסקריט) המפורש כאי-פגיעה, סאטיה – אמת וברהמצ'אריה, המפורש כהתנזרות וכולל איפוק ושליטה עצמית, גם על הפה שלנו. היוגה אף קוראת לנו להעלות את רמת המודעות שלנו באופן כללי, להיות מחוברים לביבה ואל עצמנו. זה יוכל לסייע לנו לדייק את המילים והפעולות שלנו, את הערכים שלנו ואת מה שאנחנו מביאים אותם לידי ביטוי בעצם ההתנהלות היומיומית שלנו: אותנטיות, כבוד (לעצמנו ולאחרים), קידום למידה והתפתחות, חופש, נדיבות, אכפתיות, חמלה, אהבה, אחוה. מה עוד תרצו להביע בחיים האלה? ולשם כך, מה יהיו המילים (בפנים והחוצה) והפעולות שתבחרו? וגם, שאלה: האם זה תקף רק עם מי שדומה לי? שמאמין במה שאני מאמין?

חז"ל פירשו את החזרה הזו בהנחיה של אלהים למשה: "אמור", "ואמרת", כהדגש על אופן העברת המסרים. בחסידות כינו את האמירה הראשונה "אמירת ראשונית" והיא נועדה לפתיחת הלב. אם הלב פתוח, האדם מוכן להקשיב, לקלוט ואם מתאים אז גם לאמץ דברים שמגיעים אליו מן החוץ. לכן יש להשקיע מחשבה באופן בו נאמרת האמירה הראשונית, זו הפותחת את הלב, איך שאנחנו פוחים את דברינו. רק אחרי שהפתיחה "הצליחה" והלב נפתח, נמשיך לאמירה השניה, בה מועבר מסר, לימוד, רצון כלשהוא, ואז הם ייקלטו. וזו ההנחיה של אלהים למשה.

ונחזור אל ספירת העומר. על פי תורת הקבלה, 7 השבועות של ספירת העומר מקבילים ל-7 הספירות התחתונות (מתוך עשר הספירות):

• חסד - אהבה ורצון להיטיב, ללא גבול וחשבון, ראיית האחדות של כולנ

• גבורה - נקראת גם 'דין' ומייצגת גבול בנתינה ובהכרה בנבדלות בינינו

• תפארת - מגשרת בין חסד וגבורה, מביעה נתינה מאוזנת המתחשבת בי ובאחר, מותאמת לנותן ולמקבל

• נצח – מלשון נצחון, היכולת להתגבר על אתגרים ולהגיע להישגים ומטרות, לשאוף ולהציב יעדים

• הוד – מלשון הודאה באמת והודיה, הכרת תודה

• יסוד – חיבור בין שמיים ולארץ, בין רעיון למעשה, בין רוחני וגשמי

• ומלכות – הוצאה מהכוח אל הפועל

שלוש הספירות הנוספות, העליונות, שאינן קשורות לספירת העומר, הן: כתר, חכמה ובינה.

בכל שבוע, כל יום הוא ברוח הספירה שלו, כלומר, היום הראשון בשבוע הראשון הוא החסד שבחסד, היום השני הוא הגבורה שבחסד וכן הלאה. היום הראשון בשבוע השני יהיה החסד שבגבורה, היום השני יהיה הגבורה שבגבורה וכן הלאה. וכך 49 שבועות.

הספירות מוסברות כצינורות שמחברים בינינו לבין אלהים, כמעלות שבתיקונן בתוכנו אנחנו מתחברים לאלהים, למעלות של הבורא עצמו והתייחסותו אל ברואיו, שהם אנחנו. אני מעזה להוסיף שבעבודה על כל המעלות הללו, אנחנו מתחברים אל עצמנו, לטבע הטהור שלנו. כך גם תנועת החסידות רואה בספירות את מעלות של האלהים שקיימות גם בנפש האדם. כפי שכתבתי בהתחלה, ימי ספירת העומר הם ימי התבוננות פנימה, תיקון והיטהרות. בחיבור הספירות לכל יום ויום, מתקבל מיקוד לסגולות ולמעלות ומאפשר סדר של עבודה פנימית: להתבונן, להעמיק ולתקן.

בזוית אחרת לחלוטין, אציין שהספירות גם מיוצגות באברים השונים בגוף. כשיש פציעה, חולי או מגבלה באיבר מסוים, מעניין לראות את הקשר לספירה הרלונטית.

ו - הספירות גם מייצגות אישים מן התנ"ך, בהתאמה לאפיים, תפקידם ופועלם.

לסיכום, בהבנת הספירות ומהות ספירת העומר, ברוח ימים של מלחמה סביב, כדאי לזכור שהשלום מתחיל בתוכנו. זה הזמן להתחיל.

בתמונה: מתוך החלק האחרון בדגם המנהרה המוצב בכיכר החטופים, אביב 2024, תל אביב.