- "I get so afraid sometimes
our life's never gonna start."
- "No, baby.
We're already in our life.
It's already started. This is it.
You have to stop waiting, baby."
/"P.S. I love you" film
כולנו מחכים. אנחנו מחכים שיהיה לנו זמן או כסף או נסיבות מסוימות כדי לעשות/ להיות/ לנסוע/ להרגע/ להגשים/ לעצור/ להתחיל, אנחנו מחכים לרגע הנכון כדי לעזוב גם כשלא טוב לנו, אנחנו מחכים להרגיש, אנחנו מחכים לאישור מבחוץ, לעזרה מבחוץ, לדחיפה, לתמיכה, להבטחה. אנחנו מחכים שתבוא אהבה ואז... שיהיה ילד ואז... שהילדים יגדלו ואז... אנחנו מחכים למישהו או משהו שיהוו עבורנו הצדקה, מחכים לסימן, אנחנו מחכים.
ובזמן שאנחנו מחכים – אנחנו לא חיים את החיים במלואם, אנחנו לא נוכחים במאת האחוזים, אנחנו לא הגירסה המלאה והזוהרת של עצמנו ואנחנו לא מייצרים את הגירסה המלאה והזוהרת של החיים שלנו, כפי שאנחנו הכי וממש רוצים.
בזמן שאנחנו מחכים – אנחנו פשוט מחכים. קצת כמו לעמוד בתחנה ולחכות לרכבת שאולי תגיע ואולי לא, לידנו באיילון הרכבים נוסעים, מעלינו מטוסים חולפים ובשביל לידנו מתגלגלים אחרים על אפניים וסקובורד. ואנחנו בתחנה, מחכים, במקום לקחת את מה שיש – אוטובוס, אפניים, רגליים – ולהתקדם ליעד שאנחנו רוצים להגיע אליו. ובזמן שאנחנו שם בתחנה ממתינים, גם העשיה, ההתקדמות, היצירה, ההגשמה – הם כולם בהמתנה גם כן. שם בתחנה עומדת דמות שהיא עוד לא – עוד לא ביעד, עוד לא מאושרת, עוד לא הגשימה, עוד לא הגיעה.
האם יכול להיות שיש לנו את כל מה שאנו זקוקים לו כדי להיות מאושרים עכשיו? האם יש לנו את כל מה שאנו זקוקים לו כדי לעשות בדיוק את מה שאנחנו רוצים ולהיות בדיוק איפה שאנחנו רוצים? האם יכול להיות שאנחנו יכולים להתקדם אל היעד שלנו עם כל מה שיש לנו? אולי אין באמת לא סיבה ולא תרוץ להמשיך ולחכות?
למה אנחנו זקוקים כדי לסמוך על עצמנו ועל אלהים/היקום/בודהה או מה שכל אחד מאמין בו ופשוט לקפוץ אל המים העמוקים של התעוזה העשיה, ההגשמה? למה אנחנו זקוקים כדי לפתוח את הלב או כדי להרגיש חופשיים או שלווים? למה אנחנו זקוקים כדי להסכים או לבחור להיות הגירסה הכי מפוארת של עצמנו כבר עכשיו?
מה היעד שלך? מה עוצר אותך? מה חסר לך? מה יש לך? האם זה אפשרי כבר עכשיו? האם באמת יש סיבה להמשיך ולחכות? באמת?
גם אני חיכיתי. חיכיתי ולא ידעתי שאני מחכה. חיכיתי לרגע הנכון.... חיכיתי שארגיש ש... שאוכל... חיכיתי לאישור של... חיכיתי למישהו... למשהו... פשוט חיכיתי. ולא ידעתי שאני מחכה. לא ידעתי שאני לא חיה את חיי במלואם בכל אותם רגעי חיכיון. ומתי שהבנתי שחיכיתי – עזבתי את התחנה ולקחתי את עצמי אל היעדים שלי עם כל מה שיש לי. אני כבר לא מחכה. אני יודעת שעכשיו החיים קורים והם נפלאים, עם כל מה שהם מביאים, עם כל אי נוחות ואתגר, עם כל שמחה ויופי, עם כל מה שיש. THIS IS IT!
עכשיו זה הזמן לחיות, לעשות, להגשים, להתקדם, לאהוב, ליצור, להרגע, לנשום.
על מזרן היוגה ישנה נוכחות מלאה, ריכוז מלא, אנחנו מביאים את עצמנו במקסימום האפשרי ואנחנו עושים את המיטב שלנו בכל רגע, מודעים לנשימה, מודעים לכל חלק בגוף, מודעים לעצמנו. זו אחת מהמתנות של היוגה והרעיון הוא לקחת את המתנה הזו לחיים.
Commenti